<h1>סידור הרוקח</h1>
<h2>דף ו.</h2>
פיטום הקטורת. אסיפת הקטורת ותיקונו מבשמים אילו. הצרי. צרי מפרש לקמן שאינו אלא שרף מעצי הקטף, כדמתרגמינן "צרי" 'קטף' [בראשית ל"ז כ"ה, מ"ג י"א], וקרי ליה נטף על שם שנוטף מן האילן כדכתיב "נטף ושחלת וחלבנה" [שמות ל' ל"ד]. "נטף" "ושחלת" "וחלבנה" ["ולבנה"] בגימ' 'בכל' 'אחד' 'יהי' 'שבעים' 'מנה' 'משקל', לכך בשיר השירים הזכיר גבי בשמים ד' פעמים עם. "שלחייך פרדס רימונים"0— א', "עם פרי מגדים"0— ב', "כפרים"0— ג', "עם נרדים"0— ד', "נרד"0— ה', "וכרכום"0— ו', "קנה"0— ז', "[ו]קנמון"0— ח', "עם כל עצי לבונה"0— ט', "מר"0— י', "ואהלות עם כל ראשי בשמים"0— [י"א]. על שם ע"ם ע' מנים, 'עין' 'מ[ם]' אותיות ע' מנים. נטף. היינו צרי, ואותו אילן ששמו קטף אינו טוען פרי לעולם אלא שרף, היינו דאמ' [שביעית פ"ז מ"ו] יש לקטף שביעית. והצפורן. שחלת הוא צפורן כתרגומ' 'טופרא' [שמות ל' ל"ד], על שם שהיא חלקה כציפורן ולבנה. החלבנה. בלע"ז 'גלבנא', ויש לועזין 'גלש', וריחו רע. מיכן פושעים החוזרים בתשובה אע"פ שהסריחו, שריחם ערב לפי קונם בכל הבשמים. מן התורה0— דכתיב "וירח את ריח בגדיו" [בראשית כ"ז כ"ז], וגם חלבנה עם הבשמים [שמות ל' ל"ד]. מן הנביאים0— דכתיב "שלום שלום לרחוק ולקרוב" [ישעיה נ"ז י"ט], וכתי' "כל (חטאיו) [חטאתו] אשר חטא לא תזכרנה לו [משפט] וצדקה עשה" [יחזקאל ל"ג ט"ז]. מן הכתובים0— דכתיב כל בגדותיך [תהילים מ"ה ט']. מיכן אמרינן כל תענית שאין פושעי בו תשובה לא שמיה תענית. והלבונה. לועזין 'ווירוך'. משקל שבעים שבעים מנה. כל אחד משקלו ע' מנה, הרי אילו ד' מינים משקלן ר"פ מנים. מור. לועזין 'מירא'. וקציעה. זו קידה, כדמתרגמינן 'וקציעתא' [שמות ל' כ"ד]. שיבולת נרד. שיבולת של נרד, ולועזין אותו 'נושפיל', ויש לועזין 'איובא'. וכרכום. בלע"ז 'קרווא'. משקל ששה עשר ששה עשר מנה. כל אחד משקלו י"ו מנים, הרי אילו ד' מינין משקלם ס"ד מנים. הקושט שנים עשר. אותו הבושם ששמו קושט היה י"ב מנים. וקליפה שלשה, וקינמון תשעה. קליפה0— קליפת הבושם. קינמון 'צינמין'. בורית כרשינא תשעת קבין. בורית לועזין 'שוון', הבא ממקום ששמו כרשינא. ויש אומרים בורית0— עשב ששמו 'ספינדא'. ויש אומרים בורית 'שוון' שעושין מכרשינין ששמו 'ויצש'. יין קפריסין. יין שעושין מן הפרי ששמו 'קפריס', כדאמרינן במסכת ברכות [ל"ו ע"א] הקפריסין והאביונות. ויש אומרים יין הבא מאותו מקום ששמו 'קפריס', סאין תלתא וקבין תלתא. ואם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק. מביא יין ממקום ששמו חיוריין. ויש אומרים יין לבן ואינו לבן. עתיק. ישן, כתרגומ'. מלח סדומית רובע. כלומר רובע הקב. מעלה עשן כל שהוא. עשב ששמו מעלה עשן שהוא מתמר ועולה כמקל. ר' נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא. עשב הגדל בשפת הירדן, "שפת הים" תרגומ' 'כיפת ימא'. אם נתן בה דבש פסלה. כדכתיב "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו" [ויקרא ב' י"א]. ואם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה. כדכתיב "וכסה ענן הקטורת" [ויקרא ט"ז י"ג] כלומר שיכסה הענן של קטורת המתוקן כהילכתו מכל סממנים הללו, הא אם חיסר אפילו אחת חייב מיתה, ועוד דכת' "בזאת יבא אהרן אל הקדש" [שם ג'] כדמפרש במסכת יומא [נ"ג ע"א] בכל מה האמור בענין הקטורת המתוקן מכל י"א סממנין ובפר בן בקר, ואם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, מישתכח דלעיל בביאה ריקנית. ועוד אמרינן ביומא [שם] "ונתן את הקטורת על האש" [שם י"ג]0— שלא יתקן מבחוץ ויכניס, אם כן למה נאמר "כי בענן אראה" [שם ב']0— שצריך מעלה עשן שנ' "וכסה ענן הקטורת", הא אם חיסר מעלה עשן או אחת מכל סממניה חייב מיתה. רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף. צרי הוא נטף שנוטף מאילן קטף, ואותו אילן ששמו קטף אינו טוען פירות לעולם. בורית כרשינא ששפין בו את הצפורן כדי שתהא נאה0— וחלקה היא. יין קפריסין ששורין בו את הצפורן כדי שתהא עזה. שתהא לבנה ביותר, כמו עזה כשלג [נגעים פ"א מ"ב]. גירסת ירושלמי [יומא פ"ד ה"ה], תני0— מפני שהיא עזה, כלומר הצפורן עזה וצריך להשרותה ביין ליתן בה רי(ו)ח. והלא מי רגלים יפין לה. לשרות בהן את הצפורן. אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה. לא גרסינן מפני הכבוד, דלא צריך, ואית דגרסי "במקדש", שהקטורת לא היו מתקנין אותו אלא במקדש כדאמרינן כל מעשיה לא היו אלא בקודש, כלומר במקדש. ויש אומרים מימי רגלים מעין אחד היה בעזרה ששם היו כהנים רוחצים את רגליהם. יומא ירושלמי, והלא של מימי רגלים היה יפה לה מן הכל, אלא שאין מכניסין ריח רע בעזרה מפני הכבוד.
הכי תנינן בברייתא, הקטורת היתה נעשית שס"ח מנים, דהכי סליק חושבנא, דהנהו מנים דינרי, ומן בורית כרשינא ואילך לא קא חשיב, דבורית כרשינא לאו בושם הוא אלא עשב בעלמא הוא לשפות בו את הצפורן, הכי נמי יין קפריסין אינה באה אלא לשפות בה את הצפורן, אלא לא קא חשיב לה. ומלח סדומית כיון דאינו אלא רובע הקב לכך לא קא חשיב ליה. ובכל יום ויום היה מקטיר מנה, פרס בשחרית ופרס בערבית וביום הכפורים היה מקטיר מנה כמו בכל יום, ועוד היה צריך חצי מנה פחות דבר מועט למלא חופניו. ולסדר שאנו קובעין החדשים לשנת הלבנה עולה הקטורת לשנ"ה מנים, מנה אחת בכל יום ויום, וחצי מנה עוד בכל יום הכפורים למלא חופניו, נשארים י"ב מנים וחצי שהוא מותר הקטורת הניתנין לאומנין בשכרן, כדתנן [שקלים פ"ד ה"ג] מותר הקטורת מה היו עושין בה וכו', כדכתיב "זאת עולת חודש בחדשו" [במדבר כ"ח י"ד]0— חדש והבא קרבן מתרומה חדשה0— והקטורת נמי לא בא אלא מתרומה חדשה0— כלומר חדש שקלים, דמראש חודש ואילך לא היו קונים תמידין אלא מתרומה חדשה, (ושס"ה) [ושס"ח] מנים כולם היו מפטמים ביחד. וי"ב מנים וחצי שהוא מותר הקטורת ישנה מה היו עושין בה, מחללין אותה על מעות האומנין, דגמרינן בונין בחול ואחר כך מקדשין, כלומר שהיו בונין האומנין משלהם כדאמרינן במעילה [י"ד ע"ב] דילמא גנו בטולא ומתהני, ואחר כך מקדישין החומה, שנותנין שכר לאומנין ממעות הלישכה, ואומר יצאו מעות הללו לחולין ויכנס (מניין) [בנין] זה בקדושה (ב)תחתיהן, ושוב היו מ(ת)חללין מותר הקטורת על אותן מעות, לפי שאין הקדש מתחלל אלא על המעות, ואומר תצא קטורת זה לחולין ויכנסו המעות הללו בקדושתן, ואותן מעות היו נותנין לבית גרמו ולבית אבטינס שהיו בקיאין במעשה הקטורת, וכך מצאתי במסכת שקלים, ושוב היו לוקחין מותר הקטורת מתרומה חדשה, ובמסכת מעילה בפרק וולד חטאת [י"ד ע"ב] מפרש טעמא מאי.
<h2>דף ו:</h2>
והא דתנא בברייתא אחריתי [כריתות ו' ע"ב], אחת לע"ב שנה הקטורת נעשית לחצאין, כלומר שאין צריך לפטם בשנת ע"ג אלא לחצי שנה, הללו שנים של שנות החמה הן כל שנה ושנה שס"ה ימים, הללו ע' שנות הלבנה עם עיבוריהן עולין לע' שנות החמה. והא דקתני לחצאין לאו דוקא, דליכא מן המותרות ד' מנים וחצי שיהיו ספק לחצי שנה, אלא משום דדבר מועט הוא לא דייק ליה.
הצרי והצפורן עד בורית כרשינא י"א סממנים הם שנאמרו לו למשה בסיני, ומפקנא להו מהאי קרא דכתיב "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה" מר דרור וקנמון בשם וקנה בושם הרי י"א. לכך בפסוק "והקטורת אשר תעשה" [שמות ל' ל"ז] י"א תיבות. וכולם רמזן שלמה בשיר השירים "מקוטרת מור ולבונה" [שה"ש ג' ו'] "כתמרות עשן" [שם]0— הוא מעלה עשן. שלחי"ך מנים היו. הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה0— הם פ"ר מנים, מר וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל י"ו י"ו מנה0— הרי ד"ס מנים, זהו "שלחיך פרדס", קושט י"ב, קליפה ג', וקינמון ט',0— הרי כ"ד, תחליף ראשי אותיות בא"ת ב"ש יהיו כ"ד, "שלחייך פרדס רימונים עם פרי"0— שפרע"פ, א"ת ב"ש0— בוגז"ו, בגימ' כ"ד. "פרדס רימונים עם פרי"0— סופן סממ"י0— זהו סמים, סמים בגימ' מנין. ואע"פ שקנה וקינמון לשמן המשחה בא ולא מצינו בפסוק שבא לקטורת, לכך כתיב "בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים" [שמות כ"ה ו'], ידעת מה שבא לשמן המשחה בא כמו כן לקטורת. צרי צפורן חלבנה לבונה כל אילו ד' בא כל אחד ע' מנה, לך ד' "עם" רמז לע' מנה0— "עם פרי", "עם נרדים", "עם כל עצי", "עם כל ראשי בשמים", "עם"0— ע' מנים. "עם" במילוי כך0— עין מם, הם אותיות ע' מנים. חלבנה ריחו רע, ובא עם הבשמים להראות פושעי ישראל אשר שבו מפשעם באו עם צדיקי עולם, זהו "קציעות כל בגדותיך" [תהלים מ"ה ט'], "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" [ישעיה נ"ז י"ט].
